נל״פ (NLP) נתפס לעיתים כשיטה של טכניקות: שינוי סאב־מודליות, עיגונים, מסגורים מחדש (ריפריימינג) או עבודה עם אמונות. אך תפיסה זו מחמיצה את ליבת השיטה. נל״פ (NLP) אינו אוסף כלים, אלא גישה חקרנית ללמידה ולשינוי.

כוחו של נל״פ אינו טמון בכך שיש לו פתרון מוכן לכל בעיה, אלא בכך שהוא מאפשר למנחה המתאים לחקור לעומק כיצד קושי נוצר ומתקיים – ורק אז לבחור דרך התערבות מותאמת.

מהו נל״פ באמת?

נל״פ הוא מסגרת חשיבה שמאפשרת להתבונן על בעיות אנושיות לא דרך אבחנה מוקדמת, אלא דרך חקירה: כיצד האדם חווה את המציאות, מהו הרצף שבו קושי מופיע ומתחזק, ואילו תגובות נלמדו בהקשר מסוים ואינן משרתות עוד.

לעיתים החקירה מגלה אמונה מגבילה, דפוס חשיבה או הרגל רגשי, ולעיתים מתברר שהקושי נשען על אסטרטגיית תגובה שלמה שמתחזקת את עצמה.

המודלים של נל״פ (כמו התבוננות ברצף שבין גירוי > ייצוג > תגובה > תוצאה) אינם אמת מוחלטת, אלא עדשות חקירה. אם עדשה מסוימת אינה מועילה – מחליפים אותה.

אחריות מקצועית ושיתוף פעולה בין־תחומי

נל״פיסט אחראי אינו פועל לבד ואינו מתיימר לדעת הכול. כאשר מדובר בקשיים נפשיים משמעותיים, נל״פיסט מקצועי יפנה לפסיכיאטר לצורך אבחון, בחינת צורך בטיפול תרופתי וקבלת הנחיות לעבודה עם האדם הספציפי.

בנוסף, הוא ישתף פעולה או יפנה להדרכה אצל מטפל שהוא מדריך מוסמך (פסיכותרפיסט או פסיכולוג), לצורך חשיבה קלינית משותפת, הבנת התמונה הרחבה ושמירה על עבודה בטוחה ואתית.

שיתוף פעולה כזה אינו סותר את נל״פ – הוא מבטא את היושרה העמוקה של השיטה: עבודה מתוך הבנה של גבולות, ולא מתוך אגו מקצועי.

נל״פ אינו מבטיח הצלחה — הוא מבטיח חקירה

הגישה הנל״פית אינה מבטיחה פתרון מהיר או ודאי. היא מבטיחה משהו אחר: חקירה כנה, ניסוי מבוקר והסכמה לשנות כיוון אם משהו אינו עובד.

כאשר דרך אחת אינה מביאה שינוי, בודקים מדוע, לומדים, ומנסים כיוון אחר. זהו לב השיטה: תמיד יש אפשרויות לבחירה.

דוגמה יישומית: כיצד נל״פ ניגש לעבודה עם OCD

OCD (הפרעה טורדנית־כפייתית) מדגים היטב את ההבדל בין עבודה טכנית לבין חקירה נל״פית אמיתית. OCD אינו בעיה של “מחשבות שליליות”, ואינו בעיה של “רגש שצריך להרגיע”. כאשר חוקרים אותו לעומק, מתגלה מבנה ברור ועקבי.

המבנה הבסיסי של OCD

במונחים פשוטים, האסטרטגיה נראית כך:
טריגר > חרדה > ריטואל (פעולה מנטלית או התנהגותית) > הקלה זמנית > חיזוק האסטרטגיה וחזרות נוספות

הבעיה אינה הטריגר, ואינה רק החרדה. הבעיה היא התגובה והלמידה שנוצרת בעקבותיה.

מה נל״פ חוקר כאן?

במקום לנסות “להעלים” מחשבות או להרגיע רגשות, החקירה הנל״פית שואלת איזו אסטרטגיה האדם מפעיל, כיצד ההקלה הזמנית מחזקת את הלולאה, ומה בדיוק מתרחש בין החרדה לפעולה.

כך מתברר שהקושי אינו תוכן, אלא מבנה של תגובה.

ההתערבות: התמקדות בשינוי המבנה, לא בתוכן

בעבודה נל״פית עם OCD אין מאבק ישיר במחשבות הטורדניות, אלא התבוננות בהן, שיקוף של דפוסי החשיבה שהן מייצרות, והכרה בעיוותים הקוגניטיביים המלווים אותן. המטרה אינה לשכנע את האדם שמחשבותיו שגויות, אלא לסייע לו לזהות כיצד יחסו אליהן מזין את ההפרעה.

באופן דומה, אין ניסיון להרגיע את החרדה או להעלים אותה. החרדה מנורמלת כחוויה אנושית מוכרת – לא נעימה, אך אינה מסוכנת בפני עצמה. העבודה מאפשרת לאדם לפגוש את החרדה מבלי לפעול מתוכה.

גם החיפוש אחר ביטחון מוחלט או ודאות מלאה אינו יעד טיפולי. במקומו נבנית בהדרגה תחושת ערך עצמי וביטחון פנימי, המאפשרים לשאת אי־ודאות מבלי להזדקק לפעולות כפייתיות.

במוקד ההתערבות עומד שינוי אחד מרכזי: שיבוש אסטרטגיית התגובה.
הטריגר עשוי להופיע, החרדה מותרת וקיימת, אך התגובה הכפייתית אינה מתבצעת.

זהו אימון באי־תגובה – לא כוויתור או פסיביות, אלא כפעולה מודעת ומכוונת. כאשר האסטרטגיה משתנה, הגוף והמערכת העצבית חווים בפועל שהחרדה יכולה לעלות, להשתנות, ולעיתים גם לרדת, גם ללא ריטואל.

למידה זו אינה מתרחשת דרך הבנה שכלית בלבד, אלא דרך חוויה סומטית ישירה, והיא שמאפשרת שינוי עמוק ויציב לאורך זמן.

ERP והקשר שלו לעבודה הנל״פית

ERP (חשיפה ומניעת תגובה) הוא הטיפול המבוסס־מחקרית ביותר ל־OCD. מהותו אינה “להרגיש טוב יותר”, אלא לאפשר למערכת ללמוד דרך חוויה: להיחשף לטריגר, לא לבצע את הפעולה הכפייתית, ולאפשר לחרדה לעלות, להשתנות, ולעיתים גם לרדת מעצמה.

במובן זה, נל״פ אינו מתחרה ב־ERP. כאשר הוא עובד נכון, הוא ממדל את עקרון הליבה שלו: שינוי הלמידה דרך שינוי התגובה, ולא דרך שינוי התוכן.

גבולות ברורים בעבודה נל״פית עם OCD

נל״פיסט אחראי יודע מתי לעבוד כך ומתי לא. בעבודה עם OCD, התהליך ייעשה בשקיפות, לעיתים במקביל ל־ERP, ולפי הצורך בשיתוף פעולה עם פסיכיאטר או עם מטפל מדריך מוסמך.

בעוד שפסיכיאטריה והדרכה מקצועית מחזיקות את המעטפת הקלינית והבטיחותית של העבודה, העבודה הנל״פית מתרחשת במפגש עצמו – במקום שבו האדם פוגש את הטריגר, את החרדה ואת הדחף לפעול, ולומד דרך חוויה ותרגול לשנות את דפוסי התגובה שמחזיקים את הקושי.

הדגמה מהשטח: מה עבד בפועל

בעבודתי עם אנשים עם OCD היו מקרים של שינוי משמעותי, לא דרך העלמת הסימפטום אלא דרך שינוי היחס והמבנה.

עבדו במיוחד:
מעבר מתפיסת “כישלון” ל”משוב”, באמצעות הטכניקה הנל״פית “מכישלון למשוב” של רוברט דילטס, אשר אפשרה שינוי עמוק ביחס לנפילות חוזרות וללמידה מהן, והפחיתה בושה וייאוש שמזינים את ההפרעה.

הבנה הדרגתית כי אין “יציאה” מה־OCD דרך פעולה מתקנת: הריטואל אינו פותר את החרדה אלא רק דוחה אותה, וההכרה בכך פתחה פתח לשינוי דפוס התגובה.

עבודה עם דפוסי חשיבה עמוקים, כגון אחריות־יתר וצורך מוגבר בוודאות, לא מתוך ניסיון לשכנע אלא מתוך זיהוי האופן שבו דפוסים אלה מחזקים את הלולאה הכפייתית.

זיהוי חוויות ראשוניות מוקדמות (למשל פחד מנטישה או חוויה מוקדמת של היעדר מבוגר אחראי), לצורך הבנת השורש שממנו צמחה האסטרטגיה והאמונות המגבילות הנלוות לה. עצם ההבנה מדוע התפתחה האסטרטגיה הפחיתה מאבק פנימי ויצרה פתיחות לשינוי.

קשר טיפולי יציב וידיעה שיש למי לפנות גם ברגעים של קושי או תחושת “כישלון”, כמרכיב שאפשר תרגול מתמשך ללא לחץ להצליח.

שימוש זהיר במיינדפולנס, לא כטכניקת הרגעה אלא כתרגול של שהייה עם החוויה הפנימית כפי שהיא מופיעה ברגע זה, והפניית הקשב חזרה לרגע הנוכחי (למשל דרך הנשימה), מבלי לפעול מתוך המחשבה הטורדנית או לנסות לבטל אותה.

אלו אינן הוכחות מחקריות, אלא תובנות קליניות מהשטח, המדגימות כיצד נל״פ, כהוויה חקרנית ובידיים אחראיות, מסוגל להתמודד גם עם מצבים מורכבים.

לסיום: נל״פ כעמדה, לא כהבטחה

אפשר לומר ביושר מקצועי:
נל״פ, בידי מנחה מתאים, אינו שיטה שמטפלת בכל בעיה, אלא גישה שמסוגלת לחקור כל בעיה.

כוחו של נל״פ אינו בטכניקה אחת נכונה, אלא ביכולת להישאר פתוח, לזהות מבנים, לעבוד בשיתוף פעולה, ולהתאים את ההתערבות לאדם – לא לשיטה.

ובמקום שבו זה נעשה, נוצר מרחב אמיתי לשינוי.

הבוקר קראתי בספרה של דר' כריסטיאן נורת'רופ תיאור של הפחד שלה כשספרה "גופה של אישה, תבונתה של אישה" יצא לאור. כריסטיאן חששה להעיז להגיד את האמת שלה וגילתה שהחשש היה רק שלה ואז היא בחרה להשתחרר ממנו. 

כששלחתי את המאמר הזה לחברה שביקשה ממני עצה, חשתי מצד אחד שיש לי הרבה מה להגיד על התמודדות על מחלות, ומצד שני התביישתי, כי חששתי שמה שיש לי להגיד לא משמעותי מספיק, נכון מספיק או תורם מספיק. היום אני בוחרת להשתחרר מהבושה. 

מה שכתבתי כאן הוא מעין מדריך להתמודדות עם מחלה קשה. כל מה שכתבתי מבוסס על הידע והניסיון שלי ושל רמי בלבד וכך בדיוק יש לקרוא את הדברים, כדעה והמלצה בלבד. 

אז מה עושים אם מגלים יום אחד שחלינו במחלה קשה, אולי אפילו כזאת שנחשבת "חשוכת מרפא"?

1. קודם כל נרגעים! 

מומלץ לעשות הרבה דברים שמכניסים רוגע לחיים. אני ממליצה על דיקור סיני, יוגה, ציור, כתיבת בוקר, מדיטציות, דמיון מודרך, תרגול EFT, וגם חצי שעה הליכה ביום רצוי על שפת הים או בטבע למשל בשבילי הכרמל (מקלחת יער). אני ממליצה גם על רבע שעה התחרדנות בשמש כדי לקבל ויטמין D ומצב רוח טוב. 

2. ואז מייצרים תקווה! 

ללא תקווה ממש קשה ללכת בדרך הריפוי ולכן אני מציעה להחליט להאמין בהנחת הייסוד שלי ושל רמי ש"תמיד יש תקווה". כדי להגדיל את התקווה כדאי לצרוך סיפורי הצלחה של אנשים ששברו את הסטטיסטיקה ונרפאו או שחיים עשרות שנים לצד המחלה  / הסרטן. הסיפורים הללו ממחישים, עוזרים להבין, להפנים ולהאמין שאפשר להירפא מכל מחלה ומכל סרטן או לכל הפחות לחיות לצידם שנים ארוכות מאוד. בקישור הבא רשימה של אנשים שנרפאו מסרטן בארץ ובעולם. חלקם מפורסמים וכתבו ספרים ממש ממש מומלצים. לרשימה מצורפים קישורים לכתבות, ראיונות, דפי אינטרנט ושמות הספרים הרלוונטים.  

3. עבודה עם אמונות מעצימות:

להלן רשימת האמונות שעזרו לי ולבעלי להתמודד עם סרטן המח שלו: 

• אנחנו לא יוצאים למלחמה אלא לדרך של התמודדות וריפוי. 

• הגוף אינו אויב הוא מתנה והסרטן הוא בסה"כ תקלה. התפקיד שלנו זה לעזור לגוף לרפא את עצמו. 

• "תמיד יש זמן" ומכיוון שתמיד יש זמן אפשר למצוא טיפולים, להגשים חלומות ולייצר רגעים קסומים עם המשפחה וחברים. 

• "תמיד יש תקווה" ומכיוון שתמיד יש תקווה אפשר להירפא, לשבור סטטיסטיקות, ולחיות שנים ארוכות וטובות עם הסרטן. 

• בכל מקרה הכל יהיה בסדר. מבטיחה!

4. תזונה מרפאה: 

אני מאוד מאמינה בתזונה מרפאה אבל חייבים פה להיות רכים עם עצמנו ולזכור ש"האויב של הטוב מאוד הוא המצוין". בנוסף, חשוב לקבל תמיכה וליווי תזונתי ולא לעשות לבד כדי:

• לא ליצור חסרים תזונתיים. לאנשים יש נטייה להוריד דברים מהתפריט ואז להשלים את החוסרים במזון לא בריא / ריק. 

• לקבל תוספי מזון. לפי דר' אבני לחולי סרטן בד"כ חסר B12 וויטמין D.

• לקבל תמיכה ועידוד.

• להתאים את התזונה לאדם ולמחלה כי אם לא טעים ולא כיף לא אוכלים ולא מתמידים ולפעמים הדיאטות המוצעות עלולות להזיק. 

• ללמוד איך להוריד מהתפריט סוכר ומוצרי חיטה לחלוטין ומה כדאי לאכול במקום (כוסמת, קינואה, קטניות). 

5. ספרים מומלצים מאוד שעזרו לנו מעבר לאלו שברשימה: 

• אהבה רפואה וניסים מאת ברני סיגל. ספר מצוין להתחיל איתו. נותן הרבה כח. 

• הביולוגיה של האמונה מאת דר' ברוס ה' ליפטון. הרבה על אפקט הפלאסבו והנוסבו. 

• ריפוי הכאב הכרוני מאת ד"ר סארנו ג'ון - ספר שעוזר להבנת החיבור בין הגוף לנפש.

• לאהוב את מה שיש מאת ביירון קייטי - שיטת העבודה להתמודדות עם מחשבות מגבילות. 

• השיטה הסודית מאת רחל טלשיר. ספר שעושה קצת סדר בתוך הכאוס התזונתי ועוזר לצוף בתוך ים המידע. 

6. המלצות נוספות: 

• לחפש ניסויים קליניים אך לבחור אותם בשיקול דעת. לבוא עם אהבה ולא מפחד!

• להיעזר באחרים שעברו את זה. ללכת לקבוצות תמיכה ו/או לאגודה למלחמה בסרטן. זה מאוד מחזק ותומך. סוג של בחירה בחיים. 

• דיקור סיני - מוריד לחצים, פותח חסימות, מנקה רעלים. 

• נדב בן יהודה - מרפא סיני, מטפל מוסמך בשיטת המסע, מחבר הספר "להרפא" וחבר טוב 052-3731436. נדב נרפא בריפוי טבעי מפיברומיאלגיה ומסרטן הערמונית. בספרו "להרפא" הוא מתאר שבילים לריפוי ובין היתר מספר גם את סיפורו של רמי בעלי. 

• בעקבות המסע הפרטי שלי הפכתי מחוקרת בפקולטה לרפואה בטכניון למטפלת באמצעות NLP ואפשר להעזר בי כדי לייצר תקווה, לבנות אמונות מעצימות, לפרק אמונות מגבילות, חיזוק והעצמה, לימוד ותרגול EFT, הדמיות מותאמות אישית, ליווי לקראת הלא נודע, שיחות על כל מה שרוצים לדעת אך מפחדים לשאול ועוד. 

לסיכום, מה אני חושבת באופן אישי?

• שלכל אדם יש את הדרך שלו להירפא והסוד הוא לצאת למסע של ריפוי בפתיחות ועם המון אמונה וביטחון הן בעצמך והן שזה אפשרי. 

• שכל טיפול יכול לרפא אם רק מאמינים בו - אפקט הפלצבו וכל טיפול יכול להיכשל אם זה מה שחושבים עליו - אפקט הנוסבו. 

• שהתשובות לא נמצאות רק אצל הרופאים אבל לרופאים יש הרבה מה להציע. 

• שכל אדם מכיר הכי טוב את עצמו ולכן בסופו של דבר עליו להחליט על דרך הריפוי שלו בעצמו. 

אם יש שאלות נוספות אשמח לעזור. 

אפשר לדבר איתי על הכל! ובכל שלב!

בברכת רפואה שלמה, כח ואהבה, 

דורית

המאמר נכתב בהשראת אהובי רמי קניאגין ז"ל 

שממשיך להאיר את דרכי בעולם!

להלן רשימה של אנשים שנרפאו מסרטן בארץ ובעולם. חלקם מפורסמים וכתבו ספרים ממש ממש מומלצים (מודגשים):

• כתבה על שלושה ישראלים שהחלימו מסרטן סופני ואיך הם עשו את זה.

• רשימה של אנשים שחיים עם GBM שנים ארוכות, חלקם 12-25 שנים. הרשימה עודכנה ב2017.

• כריס וורק (Chris Wark), ריפא את עצמו ללא כימותרפיה מסרטן מעי הגס ע"י דיאטת raw food ראיון איתו בקישור.

• כריס קאר, חיה כבר 17 שנה עם סרקומה נדירה. בגיל 31, התגלה אצלה סרטן מפושט בכבד ובריאות שהרופאים הגדירו אותו כסופני וחשוך מרפא. היא החליטה ללמוד תזונה ושינתה את התזונה ואת אורח החיים שלה וכיום אחרי 17 שנים היא מגדירה את עצמה בריאה. מחברת הספר "דיאטה סקסית משגעת". ראיון איתה בקישור.

• שרה חמו, חלתה ב1979 בסרטן מפושט כשהייתה בת 34, ריפאה את עצמה באמצעות דיאטת קינגסטון. כתבה את הספר "שביל הזהב לריפוי טבעי". 

• ברנדון בייס, לפני 28 שנים ריפאה את עצמה מגידול בבטן בגודל כדורסל באמצעות שיטת ריפוי טבעית שהיא פיתחה. השיטה מפורטת בספרה "המסע". ברנדון מגיעה לארץ לסדנאות המסע. הסדנה הבאה בנובמבר 2020. אתר הבית של המסע בישראל. 

• דר' דוד סרוואן-שרייבר מחבר הספר "לא לסרטן" שרד סרטן מח ממאיר וחי לאחר הסרטן בניגוד לכל התחזיות עוד 19 שנים בהן חקר את הדרכים לריפוי הסרטן. 

• אניטה מורג'אני (Anita Moorjani) מחברת הספרים "מתה להיות אני" ו"גן עדן כאן ועכשיו". אניטה חלתה בלימפומה, התמודדה עם המחלה במשך 4 שנים, מצבה הגופני התדרדר עד שהיא הגיעה למצב סופני. בשלב הזה, אניטה קרסה ונכנסה לתרדמת. הרופאים העריכו כי נותרו לה מספר שעות לחיות, אבל מה שקרה בפועל זה שאניטה חוותה חוויית סף מוות (NDE), ממנה היא התעוררה בטיפול נמרץ עם אמונה שהיא מחלימה ושהמקור למחלה שלה הוא העדר אהבה עצמית וחיבור לעצמה. לתדהמת הרופאים הגידולים שלה נעלמו בתוך ימים ספורים ולאחר חודש היא השתחררה בריאה מבית החולים. מאז עברו 14 שנים (נכון ל2020) ואניטה בריאה לחלוטין. ראיון עם אניטה שבו היא מספרת את הסיפור שלה כאן. אניטה מקדישה את חייה כדי להעביר את מסר האהבה העצמית והריפוי לכל בני האדם. יש לה עשרות סרטונים בקישור. 

• סרט על מספר חולים בGBM שריפאו את עצמם על ידי כך שהם חקרו את המחלה שלהם והוסיפו לטיפול הסטנדרטי כל מיני תרופות ותוספים, "הקוקטייל", ובעיקר לקחו את מושכות הריפוי לידיים שלהם. הם כולם האמינו שהריפוי אפשרי וכך היה. לסרט כתוביות בעברית באדיבות חברי אמיר מצר. חוברת שהוכנה על הקוקטייל בעברית כאן.